הכול כבר היה מוכן: סיכום פגישה, טפסים חתומים, אפילו צילום עם הנדיב כדי לשלוח לעיתון הקהילתי. אתה יוצא בהתרגשות – ואז, יום למחרת, מתקשרת המזכירה שלו: “הוא שינה את דעתו.”
זה רגע שיכול לשבור כל מגייס. כי זה לא רק כסף שנמחק – זה אמון שנשבר. אבל האמת? ברוב הפעמים זה קורה לא בגלל שהנדיב לא רצה לתת, אלא בגלל שהוא לא הרגיש שאתה סגור עליו. הוא לא קיבל את התחושה שאתה יודע ללוות אותו גם אחרי החתימה.
נדבנים לא נותנים כסף – הם מחפשים שותפות. ואם אחרי הפגישה הם לא מרגישים חלק ממשהו גדול, הם פשוט מוצאים סיבה לסגת.
כמה מגייסים טועים לחשוב שהעבודה נגמרת ברגע החתימה? האמת היא שהעבודה רק מתחילה שם. כי הנדיב צריך לחוות חום, ביטחון, תחושת שייכות – כדי שההתחייבות שלו תישאר.
התרומה שנמחקה ברגע האחרון היא לא טרגדיה – היא תמרור. תמרור שאומר: אל תסמוך על ניירות. תסמוך על קשר אמיתי.
